היכל הצדיקים הגמורים

המאמר שלהלן פורסם, בשינויים קלים, ב"ידיעות אחרונות", אך צוין בו בטעות שמו של חיים כהן כמי שהיה יו"ר ועדת החקירה לעניין סברה ושתילה, במקום השופט יצחק כהן, שכיהן בתפקיד נשיא בית המשפט העליון בשנים 1983-1982.

יאיר לפיד הציע, עוד לפני הבחירות, לפסול לצמיתות מועמדים שהורשעו בעבירה שיש עימה קלון. כעת הוא מבקש לפסול את דרעי לתפקיד שר הפנים ואולי לתפקיד שר בכלל. הדברים הם ברוח הטהרנות שנזקיה ברורים, תועלתה בספק ואפילו בבחירות לא היתה זו סיסמה מנצחת.
בעיה אחת היא של המדרון החלקלק. היכן בדיוק נעצרים ומדוע נדרשת דווקא הרשעה עם קלון. יצחק רבין הסתבך בעניין חשבון הדולרים בחו"ל ואיבד את ראשות הממשלה (אמנם מבלי שהוגש נגדו כתב אישום ומבלי שהורשע במשפט). האם דבק בו פסול לנצח נצחים? האין ציבור הבוחרים רשאי להתחשב בשאר נתוניו, ביניהם הישגיו כרמטכ"ל במלחמת ששת הימים? בכל אופן עובדה היא שכיהן לאחר מכן כשר ביטחון ואף כראש ממשלה. ועדת חקירה בראשות נשיא העליון, השופט יצחק כהן, ובין חבריה היה השופט ברק, קבעה את אחריותו של ראש הממשלה מנחם בגין לפרשת הטבח בסברה ושתילה, מאחר ש"צריך היה לחזות מראש שקיימת סכנה של טבח…". האם בכך הפך פסול לכל משרה פוליטית?
קיימת בעיה נוספת. הניסיון מלמד שבתי המשפט עשויים לטעות, ולא פעם ההרשעה איננה מוצדקת. אפשרות קיומה של טעות איננה פוטרת מהעונש שנגזר. אולם אין פירוש הדבר שיש להתייחס להרשעה כאל טקסט קדוש העומד לעולם ועד, קל וחומר כאשר קיימים ספיקות לגביה. דרעי אכן הורשע במחוזי לאחר שבית המשפט נתן אמון מלא בעד המדינה, כינה אותו "צוק איתן" (שכנראה היה ראוי לשם זה לא יותר מהמבצע בעזה שזכה לשם זהה), ודן את דרעי ל-4 שנות מאסר. אך בעליון ציין בית המשפט שעד המדינה סיפר במשטרה גם דברים שהיו "בבחינת עלילת שווא" וכי "במהלך חקירתו במשפט הכחיש…את עצם אמירת הדברים, ולפחות בכך נכשל במסירת עדות שאינה אמת." העליון אישר בשינויים את פסק הדין, קבע שסכום השוחד היה נמוך במידה ניכרת ממה שקבע המחוזי, והעמיד את המאסר על 3 שנים. לאחר המשפט התגלה שעד המדינה מסר עדות שאיננה אמת בעניין נוסף, אך בקשתו של דרעי למשפט חוזר – נדחתה.
אישור ההרשעה בעליון (בשינוי משמעותי) לא הסיר את הספיקות. אמנון דנקנר פרסם מאמר שבו הצביע על כך שלא היה מקום להרשעה, ועורך דינו של דרעי, יגאל ארנון, היה משוכנע שנעשה לו עוול ואף ביטא זאת בפומבי.
הזכות להיבחר איננה רק זכותו של המועמד. זוהי קודם כל זכותו של הציבור החפץ לבחור בו. והציבור יבחר באדם שאי פעם הסתבך בעניין רציני אם הוא לא השתכנע באשמתו, או שהוא מאמין שמחמת הזמן שחלף אבדה הפרשה את משמעותה (המעשים שיוחסו לדרעי נעשו לפני למעלה מ-20 שנה), או שהוא סבור כי כישוריו של המועמד ויכולותיו מצדיקים את בחירתו, למרות מה שהיה. ניסיון לפסול את דרעי, בניגוד לחקיקה הברורה של הכנסת, מהווה קודם כל פגיעה בציבור שבחר בו, ציבור שכבר היום חש פגוע מיחסם של אלה המכונים אליטות.
זכות הציבור לבחור את המועמד הנראה לו הוא לב ליבה של הדמוקרטיה. פסילת מועמדים מוצדקת רק במקרים קיצוניים הכוללים שלילת קיומה של המדינה, גזענות, תמיכה בטרור או במאבק של מדינת אויב נגד ישראל. מעבר לכך – אין לה הצדקה. ובכלל לאחר מערכת הבחירות הסוערת עדיף להנמיך את ההיבטים האישיים של המחלוקות ולהתמקד בנושאים ענייניים. יש מהם די והותר.

פורסם בקטגוריה בלוג, משפט, פוליטיקה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה