היש סיכוי לרפורמה במערכת המשפט

פורסם בקטגוריה בלוג, משפט, פוליטיקה.

מאמר זה פורסם בידיעות אחרונות בשם "שקד יכולה"
התופעה שהייתה קיימת בעבר, ששללה כל אפשרות ביקורת על מערכת המשפט, וגררה דה-לגיטימציה של המבקרים – נמוגה.
הגל הראשון שביקש לתקוף את מינויה של איילת שקד לשרת משפטים חלף עם הרוח. הציבור לא התרשם מזעקות השבר והבין שיש לה כל הנתונים והכישורים להצליח בתפקידה.
כעת הגיע גל שני של אלה "המתנחמים" באמונתם שאיילת שקד ממילא לא תוכל לעשות דבר. גם שרים קודמים, כך נטען, לא הצליחו במשימה וכיצד יעלה הדבר בידה? אבל הניסיון לרפות ידיים לא יצלח. אכן, הנהגת רפורמות במערכת המשפט איננה קלה, בעיקר נוכח השימוש הפסול שנעשה בעבר במשפט הפלילי, שהופעל בעוז כנגד אויבי המהפכה בעוד שחסידיה זכו להגנה, לפחות חלקית. אך מסתבר שלמרות עוצמתה של מערכת המשפט ולמרות הפחד של הפוליטיקאים מפניה, התקדמנו כברת דרך מאז השנים הקודרות שבהן הגיעה המהפכה המשפטית לשיאה.
די להזכיר את ימי העבר שבהם הפכה הועדה לבחירת שופטים לחותמת גומי של שופטי העליון, שהיו מתכנסים ומחליטים מי זכאי לבוא בקהלם. בתקשורת הוסבר שהם "משפחה" שאליה אסור לצרף אדם שאינו מקובל על חבריה.
מאז חלו שורה של שינויים. חוק בתי המשפט תוקן באופן שהבהיר את המובן מאליו, היינו שהשופטים, החברים בוועדה לבחירת שופטים, אינם כפופים להוראות הניתנות להם על ידי אספת שופטי העליון. מאז בוטל למעשה הנוהג הפסול של שופטי העליון לקבל החלטה מוקדמת בעניין המועמדים לשפיטה בעליון.
התפתחות חשובה נוספת היתה הקמת נציב תלונות הציבור על השופטים, שלימדה שהמערכת הפוליטית איננה מקבלת את ההנחה שהשופטים ניצבים מעל לכל ביקורת. השלב הבא היה בתקופת שר המשפטים רמון ובא לביטוי בחקיקה בעניין כללי אתיקה לשופטים, שהיה על נשיא העליון לקבוע. הכללים פורסמו בתקופת כהונתי כשר משפטים.
שינוי משמעותי נוסף התרחש כאשר החלטתי לבטל את השיטה הפסולה של מינויים זמניים בעליון. שיטה זו הושתתה על "חוק" שהמציאו שופטי העליון ולפיו לא יתמנה שופט מחוזי לעליון אלא אם עבר בו "תקופת חניכות" במינוי זמני. לכך הצטרף המילכוד שלפיו למינוי זמני נדרשה הסכמת נשיא העליון. התוצאה היתה מתן וטו מוקדם לנשיא העליון על כל מינוי של שופט מחוזי לעליון, בניגוד לחוק של הכנסת שהפקיד את הנושא בידי הוועדה לבחירת שופטים. ביטול שיטת המינויים הזמניים שנמשך גם אחרי תקופת כהונתי, חיזק את עצמאותם של שופטי המחוזי, ואיפשר מינוי שופטים ראויים לעליון, לרבות השופט ניל הנדל, שהנשיאה ביניש התנגדה בשעתו למינויו אפילו במינוי זמני.
להתפתחויות אלה ניתן לצרף את העובדה שהסתבר שניתן להעביר חקיקה בכנסת חרף התנגדות שופטי העליון, ודוגמה לכך יוכל לשמש חוק הקדנציות, שעבר בתקופתי ברוב מוחץ, חרף התנגדות כזו. גם את "חוק ההתגברות" עלה בידי להעביר בממשלה, אך לא נותר זמן להעבירו בכנסת, מכיוון שממשלת אולמרט סיימה את כהונתה.
לבסוף, יש להדגיש את הגורם המרכזי שיקל על עשיית רפורמות חיוניות – השינוי בתודעה ובאווירה הציבורית. התופעה שהיתה קיימת בעבר, ששללה כל אפשרות ביקורת על מערכת המשפט וגררה דה-לגיטימציה של המבקרים – נמוגה. אמנם, עדיין שורר בחלקים אחדים בציבור ובכנסת יחס דתי לעליון, לשפיטתו ולשופטיו. אולם כיום מותר למתוח ביקורת, וניתן לחשוף "חקיקה שיפוטית" של העליון הנופלת באיכותה וברמתה מזו של הכנסת. דוגמא בולטת היא הפסיקה האנטי דמוקרטית שהפכה את היועץ המשפטי למפקד של המדינה וגזרה שיתוק על המדינה בתקופת בחירות. ניתן להעריך שכל רפורמה בתחום זה תתקבל בהערכה ובהוקרה לא רק בחוגי הממשל אלא גם בציבור הרחב ובחלקים נרחבים באקדמיה.

2 תגובות על היש סיכוי לרפורמה במערכת המשפט

  1. מאת יגאל גיל:‏

    יש לברך על תרומתם של פרופ' פרידמן ומתי מעט נוספים להבאת הרפורמה בבתי המשפט, רפורמה שלא הייתה מתרחשת ללא עצמאותם ואומץ ליבם. לצערי הרפורמה היא רק בחיתוליה כאשר למרבה הצער התנהלות חמורה של שופטים במהלך עבודתם השיפוטית מוסתרת מעין הציבור.
    כותב שורות אלה נענש בעונשים משמעתיים כבדים על ידי לשכת עורכי הדין על דברי אמת שכתב בבקשת פסלות שופט שהגיש לבית המשפט, עובדה המצביעה על אי התמודדותה של הלשכה עם המטרה לשמה היא הוקמה המפורטת בסעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין בדבר שמירת טהרת המקצוע כאשר בפועל חושף שחיתות כמוני מושתק ונענש רק בגלל שבדרך לגיטימית חשף את האמת הכואבת על מה באמת מתרחש בין כותלי בית המשפט שדן בעניינו.
    ישנן סוגיות רבות שחל על מצפוני לחשוף אותן כשהמטרה הינה להביאן לידיעת הרשות המחוקקת והמבצעת על מנת שיבוצעו התיקונים המתבקשים.
    להלן דוגמה:
    לחוק נציבות תלונות הציבור על שופטים המוזכר במאמר אין שיניים. הצעת החוק של ח"כ פריצקי דיברה על הגשת תלונה [לרבות הגשת תלונה בעל פה כפי שמקובל במשטרה] אך למרבה התימהון והצער החוק שונה ומאפשר הגשת תלונה רק בכתב.
    אני מתנצל על דבריי החלקיים וזאת בשל אילוצים.
    במידה ותינתן לי אפשרות אשמח לחשוף סוגיות בעלי חשיבות ציבורית וזאת באמצעות ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת או כל גורם אחר דוגמת העיתונות והמדיה שיתנו פומבי לדברים מתוך מטרה להביאם לרשות המחוקקת.
    ושוב אתנצל על ניסוח לקוי ומעורפל בתגובתי זו שנגרם בשל אילוצים שונים
    יגאל גיל, עורך דין לא פעיל, נתניה

    • מאת יגאל גיל:‏

      נציבות יתומה:
      נציבות תלונות הציבור על שופטים הוקמה במקורה על מנת לאפשר לאזרח הפשוט ולעורכי דין להתלונן נגד עבירות שביצעו לכאורה שופטים.
      בהצעת החוק של ח"כ פריצקי דובר על הגשת תלונה לנציבות.
      יד נעלמה שינתה את הניסוח והוסיפה: הגשת "תלונה בכתב".
      למיטב ידיעתי
      \
      \הנציבות מעולם לא אפשרה למתלונן להתייצב פרונטלית בפניה!

      הנציבות הסירה מעצמה אחריות והתחמקה ממילוי חובתה שהיא העברת תלונות מוצדקות לטיפול היועץ המשפטי לממשלה.
      הנציבות יוצאת ידי חובתה בעיסוק עיקרי של תלונות הדנות בשיהוי בקבלת החלטות על ידי שופטים. לא לשם כך היא הוקמה.
      מקרים חמורים של חשש לביצוע עבירות נידחים על ידה בתשובות מתחמקות ולקוניות.
      במקום לזמן את המתלונן על מנת לנסות יחד איתו להוציא את המוץ ולבקש השלמות מתבקשת לתלונה, הנציבות עושה את ההפך ובפועל מייחצנת את התנהלות השופטים.
      מוסד הנציבות מבזבז מליונים בעבודה טכנית שעיקרה עיסוק בהחלטות שיפוטיות משתהות עיסוק שפקיד זוטר במשרד המשפטים יכול לבצעו ולא צוות שלם הכולל שופט עליון בדימוס ועורכי דין ומזכירות.
      זו הסחת הדעת לשמה והטעיית הציבור ורשויות הכנסת והממשלה.
      היועץ המשפטי לממשלה מפנה תלונות בכתב המוגשות לו לנציבות למרות שהוא יודע שאין לנציב סמכות לחקור תלונות.
      ליועץ ולנציב מטרה ליכאורית של מסמוס התלונות תוך התשת המתלונן.
      בעוד שסכסוך שכנים או גניבת אופניים המתלונן רשאי לגשת לתחנת משטרה ולהתלונן הנציבות הפכה עצמה ללא רשות וסמכות למוסד שכותב למגירה דוחות סתמיים המועברים למשרד המשפטים ולאחרים ואשר מתויקים מבלי תועלת.
      יגאל גיל, עו"ד לא פעיל, נתניה, 098625416

כתיבת תגובה