מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 8.3.2020
הרעיון לאסור בחקיקה את הרכבת הממשלה על נאשם, פסול כי הוא פרסונלי ורטרואקטיבי. הסוגייה צריכה להישאר בשלב זה במישור הציבורי
לשאלה אם יכול ח"כ שהוגש נגדו כתב אישום להרכיב ממשלה ניתנה תשובה ברורה ב"חוק יסוד: הממשלה". סעיף 17(ג) לחוק קובע כי "הוראות בעניין כתב אישום שהוגש בטרם החל ראש הממשלה לכהן בתפקידו ייקבעו בחוק". וסעיף 4 לחוק, תחת הכותרת "הוראות לעניין כתב אישום תלוי ועומד", קובע הסדרים בדבר בית המשפט שבו יתקיים הדיון בכתב אישום כזה, שהוגש לפני שראש הממשלה החל לכהן בתפקידו. מכאן ש"חוק יסוד: הממשלה" לא רק שאינו שולל את האפשרות שאדם שהוגש נגדו כתב אישום ייבחר לכנסת וירכיב את הממשלה, הוא אף מכיר בבירור באפשרות זו.
חקיקה זו איננה מקרית. היא תואמת את המגמה הכללית של חקיקת הכנסת, שהעדיפה את חזקת החפות על פני שיקולים אחרים. עמדה זו מנוגדת לעמדה האנטי-ליברלית של בית המשפט העליון, שלפיה לצורך המשפט הציבורי – דין כתב אישום כדין הרשעה.ברור שבעניין זה גוברת עמדת הכנסת. מה גם שעמדתה מושתתת על כך שאין זה מתקבל על הדעת שפקיד ציבור, נכבד ככול שיהיה, ואפילו הוא היועץ המשפטי לממשלה בעצמו, יוכל להתערב בתהליך הדמוקרטי באופן כה בוטה, ולקבוע, באמצעות הגשת כתב אישום, מי ירכיב את הממשלה והאם מי שהרכיב אותה יוכל לעמוד בראשה.בית המשפט אמור לכבד את חוקי הכנסת וליישם אותם. אין זה מתפקידו להמציא פרשנות העומדת בסתירה לחוקי הכנסת או לחוקק חוקים משלו המנוגדים לחוקי הכנסת. התנהגות כזו מנוגדת לעיקרון הפרדת הרשויות ולעיקרון שלטון החוק.לפיכך, השאלה היא כיצד בכלל עולה הרעיון שבג"ץ יפסול את האפשרות שתפקיד הרכבת הממשלה יוטל על בנימין נתניהו? התשובה נעוצה בכך שבעבר בחר בג"ץ לא פעם לפרש את חוקי הכנסת בניגוד ברור לאמור ולמשתמע מהם, ובמקומם חוקק חוקים משלו. דוגמה בולטת הייתה פסילת ראשי ערים מלכהן בתפקידם לאחר שהוגש נגדם כתב אישום. זאת בניגוד ברור להוראות החוק שהיו אז בתוקף. ואם עשה כך בעבר ביחס לראשי ערים, אין פלא שיש המצפים שיעשה זאת גם ביחס להרכבת הממשלה.
בל פסיקה כזו, בניגוד לחוק, פוגעת בעיקרון הפרדת הרשויות ובשלטון החוק ומערערת את האמון בבית המשפט. היא גם מעוררת אי-ודאות בקשר למצב החוקי, תורמת לריבוי התדיינות ועלולה להביא לאנרכיה. פסיקה כזו גוררת רעיונות נגדיים, שלפיהם אם בית המשפט איננו מכבד את החוק, אין גם חובה לקיים את פסקי דינו. אני מתנגד בתוקף לרעיונות מסוג זה, שתוצאתם כאמור אנרכיה גמורה, אבל חשוב להבין את הסכנה שבהתעלמות בית המשפט מהחוק.
במצב החוקי הקיים נותר הנושא של הרכבת הממשלה, לרבות השאלה אם ניתן להטיל את התפקיד על נתניהו, במישור הציבורי. שאלת כתבי האישום מהווה שיקול בגדר שיקולי הנשיא, אם להטיל עליו את תפקיד הרכבת הממשלה, ובגדר שיקוליהם של חברי הכנסת אם לאפשר הקמת ממשלה בדרך זו.ברור שניתן לשנות את המצב החוקי והדרך לעשות זאת היא באמצעות חקיקה, ולא באמצעות פסיקה של בג"ץ. כעת עולה השאלה היא אם וכיצד לעשות זאת. אפשרות אחת היא לתקן את חוק היסוד באופן שישלול ממי שהוגש נגדו כתב אישום את האפשרות להרכיב ממשלה. אבל חקיקה כזו, שתיכנס מיד לתוקף, היא בלתי מתקבלת על הדעת. זוהי חקיקה פרסונלית בעלת אופי רטרואקטיבי.היא פרסונלית בהיותה מכוונת נגד נתניהו, והיא רטרואקטיבית שכן ציבור הבוחרים שהתייצב בשבוע שעבר בקלפי האמין שיש בידי נתניהו להרכיב ממשלה אם יזכה לרוב (אגב, גם פסיקה של בג"ץ ברוח זו תהיה בעלת אופי רטרואקטיבי חמור באותה מידה, גם אם לגרסת בג"ץ לא כך הדבר).
האפשרות השנייה היא לחוקק חוק כזה שייכנס לתוקף רק בבחירות הבאות. חוק כזה אמנם לא יהיה רטרואקטיבי, אבל הוא לא יוכל להשתחרר מאופיו האישי, כאשר יהיה ברור לכול שהוא מכוון אישית נגד נתניהו ובכל מקרה יעמוד בצל היחס כלפיו.
הנושא הוא רציני וניתן יהיה לדון בו לאחר שעניינו של נתניהו ירד מהפרק. קיימות כמה אפשרויות, בהן להשאיר את המצב הנוכחי בעינו. אפשרות אחרת היא להעניק לראש הממשלה חסינות, אך עם זאת לקצוב את תקופת כהונתו (לא יותר משתי קדנציות), כך שבסיומה ניתן יהיה להעמידו לדין.האפשרות הנוספת, שלפיה מי שהוגש נגדו כתב אישום לא יוכל להרכיב ממשלה או לכהן בראשות הממשלה, בעיניי אינה מתקבלת על הדעת, מאותו טעם שבגללו היא נדחתה בעבר. אין זה סביר להפקיד בידי עובד ציבור, אפילו יהיה זה היועמ"ש, את הכוח להדיח ראש ממשלה (ובעיניי גם לא את הכוח להדיח שרים וראשי ערים). מה גם שניסיון העבר לימד על הסכנה שייעשה שימוש לרעה בסמכות החקירה ובהעמדה לדין פלילי.אבל אפשר אולי לשקול אפשרות זו אם כתב האישום וחומר הראיות יעברו בקרה על ידי גוף העומד מעל היועץ המשפטי והפרקליטות, כלומר גוף מיוחד שיוקם לשם כך שבפניו יתקיים השימוע.כאמור, הבחירה בין האפשרויות צריכה להיעשות בשיקול דעת ובמנותק מעניינו של נתניהו. עד אז מן הראוי להותיר את הנושא במישור הציבורי.