המרדף אחרי אולמרט

פורסם בקטגוריה בלוג, משפט.

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 24.6.2017 תחת השם שבירת כלים.
זה שנים סובלת הפרקליטות מתרבות ארגונית לקויה והרושם הוא שהיא מידרדרת במדרון תלול. די להזכיר את פרשת פרקליטת המחוז לשעבר רות דוד והדרך שבה מומסה חקירת החשדות הכבדים בדבר מה שהתרחש בתקופתה, את המאבק "המוצלח" נגד מערך הביקורת על הפרקליטות (בראשות השופטת הילה גרסטל), את ניסיון ההתערבות בתצהיר של מנהל המכון לרפואה משפטית והחסינות שניתנה לאחראים על כך. ולא אמנה פרשיות של הסתרת חומרים מהסנגוריה, חקירות סרק ועוד.
ובכל זאת, מה שהתרחש לאחרונה בעניינו של אהוד אולמרט שובר לא מעט מהשיאים הקודמים. כדי להבין את המתרחש ראוי להזכיר מה אירע בסיבוב הקודם. בעקבות הדלפה ממערכת אכיפת החוק פורסמה כותרת ענקית בעיתון שלפיה אולמרט חשוד בקבלת שוחד מאיש עסקים אמריקאי. לא היה לכך שום יסוד. אולמרט קיבל מתנות מטלנסקי, אך שוחד לא היה. אולם הכותרת שימשה רקע לבקשה חסרת תקדים ויוצאת דופן – גביית עדות מוקדמת מטלנסקי נגד ראש ממשלה מכהן, שהיוותה שלב קריטי בהפלת הממשלה. הביקורת על המהלך הפסול הזה (שאושר בבית המשפט) לא גרמה ליועץ המשפטי ולפרקליט המדינה דאז להודות בטעות, אלא להפך. אחריה התעצם המרדף אחרי אולמרט, תוך שבירת כללים בסיסיים הנוגעים לזכויות נאשמים. ייתכן שההיגיון המיוחד שהיה נעוץ במרדף הפרוע נועד, בין השאר, להוכיח שהמהלך השגוי – העדות המוקדמת של טלנסקי – היה מוצדק.
כעת נתקלנו בסדרת מהלכים מזעזעים מטעם הפרקליטות. תחילתם בהתנגדות להפחתת שליש מעונשו של אולמרט, מהלך שלימד על אכזריות ואובדן רגש אנושי. שלב זה לווה בטיעון מופרך בדבר עבירה ביטחונית כביכול, תוך ניסיון שקוף לאכיפה מפלה ובררנית. הביקורת נגד המהלך לא בלמה אותו. הפרקליטות, בתגובה פבלובית, החמירה את צעדיה, השיגה צו של שופט (כיצד נתן שופט צו חיפוש בהוצאת ספרים? מה בדיוק סיפרו לו והאם הוא חותמת גומי?) ושלחה שוטרים למשרדי הוצאת הספרים. מכאן הדברים הידרדרו להכחשה בדבר לקיחת חומרים שאינם שייכים לעניין ולגרסאות סותרות בדבר מי שעומד מאחורי המהלך – הפרקליטות או המלמ"ב.
מה יקרה עכשיו? התשובה היא שקיים סיכון של חזרה על דפוסי העבר. הפרקליטות תילחם כחיה פצועה על כבודה, והדרך לעשות זאת היא להחריף את המהלכים, להעצים את "הסכנה הביטחונית" שמעולם לא הייתה ולהקצין את העמדות, ומי יודע אם לא יצוץ לפתע עד מדינה כלשהו שיזכה לתשלום ראוי (כספי מדינה כמובן), אם יעלה בידו להמציא משהו מתחת לאדמה, מעל האדמה, שניתן יהיה לנפנף בו.
האם ניתן לעשות משהו כדי לבלום את הכוח חסר הרסן? הפרשה מצדיקה ועדת בדיקה ממשלתית, אך הסיכוי לכך, בימים שראש הממשלה עצמו בחקירות, אפסי. לזכותם של השרים שטייניץ, בנט ושקד יש לומר כי התבטאו בצדק בזכות ניכוי שליש מהמאסר לאולמרט. אך במדינת היועץ המשפטי, מי בכלל ישים לב לדבריהם? נציגי הפרקליטות בוועדה לשחרור אסירים לא יטרחו לבטא את עמדת שרת המשפטים ולא יעלו בדעתם שזוהי עמדת המדינה. הסיכוי שמערכת המשפט תבלום את הלהט הפרקליטותי הוא למרבה הצער קלוש נוכח ניסיון העבר והסימביוזה שבין התביעה למערכת המשפט. מערכת זו מוכיחה "אומץ" מדומה נגד פוליטיקאים שנפלו; האומץ להגן על זכויות אדם נגד פרקליטות דורסנית נמוג מזמן.
אסיים בסיסמאות היאות למדינה האורווליאנית שבה אנו חיים: 1) שלטון החוק הוא מעל החוק; 2) שלטון החוק הוא המדינה, אך הוא מעל המדינה; 3) מי שמגן על שלטון החוק, שלטון החוק מגן עליו; 4) שלטון החוק איננו טועה, ולכן אינו מודה בטעויות.

הוספת תגובה