מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 18.8.2019
לקריאת תמונת המאמר בטאב נפרד
הפרדה מגדרית משמעותה כפירה ביכולתן של נשים להיות בקרב גברים, ומכאן קצרה הדרך לקריסת השוויון בהנהגה, בפוליטיקה, באקדמיה ובעבודה בכלל.
אירוע הבידור בהפרדה בפארק הציבורי בעפולה שימש הזדמנות לתקוף את המתנגדים לו. עיריית עפולה מקיימת מאות אירועים בשנה ללא הפרדה – מה יקרה אם יהיה אירוע אחד שילד חרדי דל אמצעים יוכל ליהנות ממנו? כמו כן, הנשים החרדיות עצמן חפצות באירוע כזה – ומי אתם החילונים שהפכתם עצמכם לפטרונים על נשים שאין להן עניין בפטרונות זו.
ובכן, שאלה: האם החרדים, השולטים בכותל המערבי 365 ימים בשנה, יהיו מוכנים לכך שיום אחד בשנה, ואולי רק שעתיים במשך יום אחד, יהיה הכותל פתוח לחילונים החפצים להגיע למקום ללא הפרדה בין גברים לנשים? התשובה ידועה, וגם ההסבר: הכותל הוא מקום קדוש. אלא שגם שוויון זכויות האישה ושלילת ההפרדה הכרוכה בכך הוא עניין קדוש עבור ציבור רחב מאוד, ובוודאי עבור התנועה הציונית – כן, יש דבר כזה שהוא קדוש לחילונים. שוויון לנשים היה ונשאר עיקרון יסוד של התנועה הציונית, והפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי אינה מתיישבת עם עקרון יסוד זה. הציונות עשתה ויתורים מרחיקי לכת למען שיתוף פעולה עם הציבור הדתי, שכללו גם פגיעה בעקרון שוויון האישה, כאשר הוויתור הבולט ביותר משתקף במונופול שניתן לבתי הדין הרבניים על נישואים וגירושים של יהודים בישראל. מחירו של המונופול משולם עד היום, ובן־גוריון, האחראי על כך, הביע בגלוי – לאחר פרישתו מהממשלה – את חרטתו ואת צערו על הוויתור שעשה. לא קיים שום ויתור מקביל מהצד החרדי, החופשי לנהל את אורח חייו באין מפריע וללא מגבלה.
הדרישה היחידה שהועלתה כלפי החרדים, גיוס לצבא, מוסמסה לחלוטין. לכך ניתן להוסיף כי החרדים חופשיים לשמור על הפרדה בכל מסגרת פרטית (חתונות, אירועים באולמות פרטיים וכו’), ושומרים עליה גם במוסדות החינוך שלהם, במימון ממלכתי.
שאר הטענות נגד העמדה השוללת הפרדה באירועים ציבוריים במימון ציבורי אף הן אינן משכנעות. טענת הפטרונות איננה חזקה יותר מהפטרונות המחייבת יהודים חילונים לבחור בשבת כיום מנוחה, שוללת מילד יהודי למשפחה דלת אמצעים את האפשרות לנסוע לים בתחבורה ציבורית בשבת, שוללת אפשרות לנישואים בין יהודי למי שבעיני האורתודוקסים איננו יהודי, או מונעת מבתי עסק להציג חמץ בפרהסיה בפסח. ובקיצור: מגבלות דתיות ואיסורים דתיים מוכתבים לציבור החילוני מכוח חוק על ימין ועל שמאל.
את האירוע בעפולה יש לראות במסגרת המאמץ הכללי של החרדים להביא להפרדה במישור הציבורי. בשנים האחרונות מתבטא המאמץ בעיקר בדרישה להפרדה באקדמיה. הוא זוכה להצלחה לא מבוטלת אף על פי שמתברר שישנם לא מעט חרדים המוכנים ללמוד באוניברסיטאות שלא נכנעו לדרישת ההפרדה. שיווי זכויות האישה (אגב, יש חוק כזה) הוא עקרון יסוד של האמונה החילונית שהקימה את הציונות ואת מדינת ישראל. התנאי הבסיסי למימושו הוא שוויון במישור הציבורי. הפרדה משמעותה כפירה ביכולתן של נשים להיות בקרב גברים, ומכאן קצרה הדרך לקריסת השוויון (שעדיין לא הושג) בהנהגה, בפוליטיקה, באקדמיה ובעבודה בכלל.
ייתכן שצריך לשקול מחדש את מכלול ההסדרים הקיימים ביחסי דת־מדינה, אולם עד אז, כדאי שהחרדים ישקלו את השימוש בכוחם להמשך פגיעה בעקרונות הנמצאים בלב האמונה החילונית, עקרונות המשותפים לא רק למרבית מדינות המערב הדמוקרטיות אלא גם למרבית יהודי התפוצות.