מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 11.11.2020
לקריאת המאמר בטאב נפרד
לכנסת יש אינטרס ממדרגה ראשונה להגן על חבריה מפני התנכלויות של הפרקליטות. לפי כך ראוי שיושמע קול ברור וצלול, מכל צידי הבית, נגד פרשת מיקי זוהר.
חקירתו באזהרה של ח"כ מיקי זוהר בחשד לסחיטה באיומים היא שערורייה ממדרגה ראשונה. זוהר הודיע בתקשורת שאם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לא יתפטר מתפקידו ויבטל את כתבי האישום נגד נתניהו, ייחשפו דברים נוספים שהוקלטו מפיו, ותהיה "רעידת אדמה". הדברים נאמרו לאחר שקודם לכן פורסמה בתקשורת הקלטה שבה חיווה מנדלבליט את דעתו שתפרו לו תיק, והוא גם יודע ש"מי שתפרה אותי זה דינה זילבר ושי (ניצן). שי כאילו קצת הקל, אבל זה לא הקלה עם כזאת אהבה"
הקלטת שממנה הושמעו דבריו של מנדלבליט איננה נמצאת בידיו של מיקי זוהר, וככל שידוע אין לו שום קלטת שבה נשמעים דבריו של מנדלבליט. בנסיבות אלה אין לחקירה נגדו ידיים או רגליים. דבריו של זוהר – מקוממים ומרגיזים ככל שיהיו – אינם איום ואינם מהווים עבירה. הדבר דומה למכתב שפרשן כלשהו היה כותב לראש הממשלה ומספר שהמצב בעזה הוא נורא ואם לא יועברו לחמאס בהקדם כסף, תרופות ומזון הוא יחל לירות רקטות על ישראל. זו איננה סחיטה באיומים. הפרשן לא שולט על הרקטות ואיננו אומר שהוא או מי מטעמו יפתח באש. דבריו הם פרשנות או ייעוץ ואינם עבירה. אגב, לא שמענו שמנדלבליט נחקר וסיפר שהוא חש מאוים מדברי זוהר, דבר שקשה להעלות על הדעת.
חקירות (ואף העמדות לדין) חסרות שחר של פוליטיקאים אינן תופעה חדשה. אם יש כאן איום, הוא לא מצידו של זוהר. האיום הוא בקיום חקירה חסרת בסיס נגד פוליטיקאי שהתבטא נגד היועץ המשפטי. אינני יודע מה הייתה כוונת הפרקליטות בפרשה זו. ברור לגמרי כיצד מבינים זאת במערכת הפוליטית, שממילא שוררת בה הדעה שמערכת המשפט היא נקמנית, יש לה חשבונות ואינטרסים, ונדרשת זהירות מופלגת לפני שמעזים לטפל בכשליה.
לפרשה קשה זו מצטרפת תופעה מדאיגה נוספת, שגם היא איננה חדשה – שתיקה מוחלטת מצד האופוזיציה במרכז־שמאל נגד התנכלות כזו לחבר כנסת, שהוא אמנם יריב פוליטי. התנהגות ממלכתית מחייבת הגנה על אינטרס ממלכתי, גם אם הדבר נראה כתומך ביריב פוליטי. בעניין הנוכחי יש לכנסת אינטרס ממדרגה ראשונה להגן על חבריה מפני התנכלויות של הפרקליטות. לפיכך ראוי שיושמע בעניין זה קול ברור וצלול, מכל צידי הבית, נגד פרשה חמורה זו. נכון שנתניהו לא נהג כך כאשר התביעה איבדה כל רסן בענייניו של אולמרט, והוא אפילו זעק אז שראש ממשלה בחקירה איננו יכול להמשיך לכהן. אבל נתניהו בוודאי איננו מודל להתנהגות אישית ראויה.
מנדלבליט הוא לא היועץ המשפטי הראשון שמספר שבפרקליטות תופרים תיקים. קדם לו מני מזוז שדיבר על סימון מטרות. לפיכך עולה השאלה כיצד עובד היועץ המשפטי עם תופרי התיקים וכיצד לא נקט נגדם אמצעים כלשהם. ויש עוד משהו: בשידור חשיפת הקטע שבו נשמעים דברי מנדלבליט השתמע שעלולים להתפרסם קטעי הקלטה נוספים. וכאן עולה חשש שמא יש הקלטות נוספות העלולות להביך את מנדלבליט, ואולי לא רק אותו. דובר גם על כך שקיימת קלטת הנוגעת לפרשת הרפז (בעיני, מנדלבליט לא עבר שום עבירה באותה פרשה, וטענתו בעניין תפירת תיק נגדו איננה חסרת בסיס). בנסיבות אלה צריך להבטיח שההקלטות הפוטנציאליות לא ישפיעו על תיקים שבידי מנדלבליט או אישים הכפופים אליו. לפיכך ראוי שמנדלבליט, החייב לשמש דוגמה אישית, יודיע שהוא קורא לפרסומו של כל חלק בהקלטות שבידי מאן־דהוא הנוגע אליו.