מאמר זה התפרסם בנוסח דומה בידיעות אחרונות ביום 5.8.2013
לקראת חידוש המשא ומתן המדיני עם הפלשתינאים נדרשת ישראל לשחרר רוצחים רבים כ"מחווה". הקושי הוא רב. מדובר בטרוריסטים שרצחו אזרחים רבים. חלקם אפילו אזרחי ישראל שנשפטו כאן ככל אזרח אחר, ומדוע שישוחררו?
ראשית כדאי שנפנים שאין מדובר כאן במחווה אלא בעסקה לכל דבר. שחרור אסירים כחלק מהמשא ומתן ראוי הרבה יותר מאשר שחרור אסירים כחלק מעסקה להחזרת חטופים. כאן לפחות יש תקווה שהשחרור, ובעקבותיו המשא ומתן יקטינו את מספר ההרוגים בעתיד, אם אכן תהיה התקדמות מדינית. בניגוד גמור לעסקה להחלפת חטופים או גופות בתמורה לרוצחים, כאן העסקה אינה מעודדת פעולות חטיפה נוספות, אלא להיפך, אולי מעודדת פעילות שלום נוספת. כלומר מחווה כזו מעודדת את החלקים המתונים בצד הפלשתיני במקום את החלקים הקיצוניים והאלימים. יש לראות את העסקה כהמשך לעסקת גלעד שליט שבה קיבל החמאס את מבוקשו, וכעת מבקש הפתח לקבל גם את הנתח שלו. השחרור הוא גם חלק מעסקה לחידוש המשא ומתן שבה הצד השני אפשר לנתניהו שלא להצהיר על הקפאת ההתנחלויות וחידוש המשא ומתן על בסיס קווי 67, דבר שהיה חשוב לו.
שחרור האסירים מהווה הזדמנות נוספת להחלת עונש מוות על פעולות טרור רצחניות. זה הזמן לקבוע בחוק שרוצחים של אזרחים בפעולת שנאה וטרור, יוצאו להורג. אין סיבה שמי שמוכן להרוג חפים מפשע וחסרי הגנה, רק בשל שנאה כללית לאחר, לא יהיה ראוי למות בעצמו. הדבר יחסוך מאיתנו בעתיד את הצורך להתלבט האם לשחרר את האסירים האלה. אולי גם ירתיע חלק מהמפגעים. עוד יותר חשוב מכך, הדבר יוריד את המוטיבציה של הצד השני לנקוט פעולות טרור לצורך מיקוח על שחרור אסירים.
אנחנו רואים שוב ושוב שלא ניתן לקבוע מראש מסגרות, או קווים אדומים למשא ומתן הנוגע לשחרור רוצחים. חווינו את זה בעסקת שחרור גלעד שליט. אולם גם הפעם, אחרי שהתקבלו המלצות ועדת שמגר, שהשקיעה בנושא זמן ומחשבה מרובים, התוצאה הסופית היא שהממשלה אינה מסוגלת להיות כבולה בכללים מסוג זה, יהיו הגיוניים ככל שיהיו. בסופו של דבר גובר הצד האמוציונאלי. אפשרות שקיימת להכביד על שחרור טרוריסטים רצחניים, לאלה שאינם מאמינים שניתן יהיה ליישם הטלת עונש מוות, היא לבטל בחקיקה את סמכות הנשיא לחון מורשעים בעבירות כאלה.
עכשיו הזמן להעביר את חוק עונש המוות במהירות. הדבר יזכה לתמיכה ציבורית רבה, וגם עשוי להקל במעט על הכאב של נפגעי הרוצחים המשוחררים. אני סבור גם שהוא יזכה להבנה בינלאומית, לאור הנסיבות של שחרור האסירים המרצחים וחידוש המשא ומתן המדיני. כחלק מגיוס התמיכה בחוק, וגם מתוך הצדק והשוויון, חשוב שהחוק יהיה בתוקף גם לגבי טרוריסטים יהודים הרוצחים ערבים, כפשע שנאה או נקמה.
אין ספק שעונש מוות למחבלים הוא צו השעה וצודק בכך המחבר.
עם זאת, אני חולק מכל וכל על קביעתו כאילו "כאן העסקה אינה מעודדת פעולות חטיפה נוספות, אלא להיפך, אולי מעודדת פעילות שלום נוספת." בעוד שההפך הוא הנכון. כל שחרור מוקדם של מחבלים על רקע פוליטי מהווה חלק ממדיניות מתמשכת שזכתה לכינוי "מדיניות הדלת המסתובבת" שבמסגרתה מחבלים יודעים ששהותם בכלא הישראלי קצרה, במהלכה הם זוכים לשכר גבוה באדיבות הרש"פ ובמימון ממשלת ישראל והאיחוד האירופי, ובסופה שחרור שלאחריו מחכים להם חיי נוחות כגיבורי העם הפלסטיני ומשרה בטוחה ברש"פ שגם היא, כמובן, במימון ממשלת ישראל והאיחוד האירופי.
המסר הכללי אפוא לנוער הפלסטיני הוא שהטרור לא רק משתלם אלא הוא נתיב חיים מועדף. למרבה הגיחוך, או הזוועה, לממשלות ישראל לדורותיהן אחריות משמעותית למסר הנ"ל הנטמע בתודעה הקולקטיבית הפלסטינית, ו"מחווה" אחרונה זו מהווה נדבך נוסף במצעד איוולת מחפיר זה שסופו בדם יהודי הנשפך בסיטונאות ברחובה של עיר באין פוצה פה ומצפצף.