"ידיעות אחרונות"
אויביה המרים של ישראל מנהלים נגדה מאבק במגוון דרכים, ובין היתר גם בבתי המשפט של ישראל עצמה. למרבה הצער לא פעם התקשו בתי המשפט בישראל לעמוד על כך שהענקת זכויות יתר למי שאיננו ראוי לכך, גובה מחיר כבד ואיננה תורמת לאמון הציבור בבתי המשפט.
המאמר מבקר את פסיקת בית משפט העליון בעניינם של בשארה ודיראני.
לקריאת המאמר בטאב נפרד
פסיקה זו, שניתנה ברוב דעות, אפשרה לעזמי בשארה להתמודד בבחירות לכנסת למרות ההוראה בחוק השוללת את הזכות להשתתף בבחירות ממי שיש במטרותיו או במעשיו "שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" או "תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל". בהמשך מנע בית המשפט העליון, את הדיון בכתב אישום שהוגש נגדו לפי הפקודה למניעת טרור.
מוסטפא דיראני היה פעיל בארגוני טרור, וגם היה האחראי לכליאתו ולהחזקתו של הנווט השבוי רון ארד. דיראני חזר ללבנון, הצטרף לחיזבאללה והוא מבקש להמשיך בתביעת הפיצויים שלו נגד מדינת ישראל. החלטתו של בית המשפט העליון, ברוב דעות של השופטים פרוקצ'יה וג'ובראן וכנגד דעת המיעוט של השופט חנן מלצר, לאפשר לדיראני להמשיך בתביעתו, אינה נראית לי, ולדעתי דעת המיעוט של השופט מלצר, היא הדעה שהיתה צריכה להתקבל.
[pdf http://danielfriedmann.com/wp-content/uploads/2011/08/20110810-Yediot-From-Bshara-to-Dirani.pdf]