מול איראן מול חמאס

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 19.10.2019
לקריאת צילום המאמר בטאב נפרד
תרגום המאמר לאנגלית התפרסם ב-YnetNews בתאריך 20.10.2019

הסדר עם אבו־מאזן, אם יושג, יפתח לנו את השער לברית גלויה עם המדינות הסוניות באזור וישלול מהאיראנים את העילה האחת שיש להם לפעול נגדנו

ראש הממשלה העלה לאחרונה את הבעיה האיראנית כסכנה מיידית. לא ברור עד כמה הדבר קשור בסבך הפוליטי, אך ברור שאיראן מציבה סכנה חמורה, שהוחמרה מאוד בתקופת כהונתו של נתניהו.

עם כניסתו לתפקיד לא היו איראנים בסוריה. כעת הם נמצאים שם. בתחילת כהונתו של נתניהו היה השלטון בעזה חלש ומצויד בטילים לטווח שעדיין לא הגיע למרכז הארץ, בעוד שישראל הייתה כבר אז מצוידת בכיפת ברזל. מאז התחזק חמאס במידה מדאיגה, מספר הטילים שברשותו גדל והתעצם, וטווח הטילים מגיע לתל־אביב, לנתב"ג ואף מעבר לכך. יתר על כן, נתניהו עשה כל שביכולתו כדי לחזק את שלטון חמאס בעזה, שיחרר למעלה מאלף מחבלים בתמורה לשבוי ישראלי אחד, העביר תשלום דמי חסות לחמאס ואיפשר לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי לירות על ישראל כ־500 טילים ביממה אחת ללא תגובה של ממש. נתניהו גם פעל להחלשת אבו־מאזן בגדה ולשימור ההפרדה בינו לבין שלטון הטרור המתחזק בעזה.

כעת יש לאיראן שורה של אפשרויות לפעול נגדנו: מרצועת עזה באמצעות חמאס והג'יהאד האיסלאמי, מסוריה ולבנון ואף מעיראק. מכל המקומות הללו ניתן לירות טילים על ישראל. ניתן לעשות זאת גם מאיראן עצמה, אך לא ברור אם יש לאיראנים צורך בכך. במקביל, חלה בתקופת נתניהו הידרדרות ביחסיה של ישראל עם גורמים רבי עוצמה. נסיעותיו הדחופות של נתניהו לפוטין וידידותו עם הנשיא טראמפ – שהפכה לתלות מוחלטת במה שנראה כיום כמשענת קנה רצוץ – אינן יכולות לחפות על המכות שספגנו, במידה לא מבוטלת בגלל הבעיה הפלסטינית. תמיכת המפלגה הדמוקרטית בארצות־הברית אבדה, כשם שאבדה התמיכה של חלקים נרחבים מיהדות אמריקה, וביחסינו עם אירופה יש לא מעט נקודות רגישות. גם החרם המוטל עלינו על ידי חוגים שונים בעולם רחוק מלהתפוגג.

אנו ניצבים, אפוא, בפני בעיה כפולה: נחיתות במישור הבינלאומי עקב הסבך עם הפלסטינים, ובעיה קיומית במישור הצבאי עם איראן. זהו צירוף מסוכן. הבעיה עם איראן היא כרגע ללא פתרון. ייתכן שיש צורך בהזרמת כסף לרכישת כלי נשק חדישים ולפיתוח כלים משוכללים יותר להגנה מפני טילים, אך האפשרויות הכספיות מוגבלות. לכן, עלינו לעשות ככל שניתן כדי לצמצם את הבעיה במישור הבינלאומי. הדרך לכך מתחילה בהימנעות מפרובוקציות דוגמת סיפוח או הכרזות על סיפוח, כפי שנשמעו מפי נתניהו לקראת הבחירות. שנית, עלינו להגיע להסדר עם הפלסטינים, ולשם כך יש לחדול ממדיניות של חיזוק חמאס בעזה על חשבון אבו־מאזן. הפתרון עם חמאס בעזה הוא צבאי, ולמרבה הצער המחיר עלול להיות גבוה הרבה יותר מהמחיר שהיה נדרש לפני עשור אילו דאג נתניהו לקיים במועד את הבטחתו להפלת שלטון חמאס. במקביל יש לחתור להסדר עם ההנהגה הפלסטינית בראשות אבו־מאזן.

הפער בין הצדדים מונע כנראה השגת שלום מלא, אבל הסדר, אולי אפילו לטווח ארוך, נראה אפשרי. הסדר כזה, אם יושג, יפתח לנו את השער לברית גלויה עם המדינות הסוניות באזור, ישלול מהאיראנים את העילה האחת שיש להם לפעול נגדנו, יסייע לנו במישור הבינלאומי ויציב אותנו, בהתמודדות עם איראן, במצב טוב בהרבה מזה שבו אנו נמצאים כיום.

פורסם בקטגוריה בלוג. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה