מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 22.9.2016
הפרסומים על הרצאתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בוועידה הכלכלית בשבע שעבר מלמדים על השקפת עולמו, שבעיני אינה מלהיבה. הוא מתנגד לפיצול תפקיד היועץ המשפטי, למרות ששרת המשפטים דוגלת בכך. הוא גם תומך נלהב ברגולציה ובמשפטיזציה, אף שהשרה מבקשת לצמצמן. בכך מתעוררת השאלה כיצד נבחר יועץ שהשקפת עולמו נוגדת את זו של שרת המשפטים, ואיך בנסיבות אלה הוא ממשיך לכהן בתפקידו. בכל אופן, לציבור ניתנה המחשה חדה לבעיית המשילות בישראל.
בנוגע לנעשה ברשויות המקומיות, סיפר מנדלבליט על צוות שהמליץ על "שינוי הרכב ועדות המכרזים להרכב מקצועי ולא פוליטי, בדומה להרכבן בשלטון המרכזי". ברור שההנחה שביסוד ההמלצה היא שאי אפשר לסמוך על פוליטיקאים, המועדים לשחיתות. לרווח והצלה ניתן לצפות מהפקידות שתאייש את ועדות המכרזים, שהרי כידוע הפקידות היא חכמה, יעילה, ישרה וטהורה. זהו ההיגיון האנטי-דמוקרטי שגרם לכרסום שיטתי בסמכויות הדרג הפוליטי, שנבחר בבחירות דמוקרטיות, והעברת סמכויותיו לפקידות הבכירה. כעת מבקשים להחיל את ההיגיון הזה על הרשויות המקומיות. בעיני זו תהיה טעות חמורה.
אכן, קרה שבדרג הפוליטי התגלו מקרי שחיתות, אבל מרבית מקרי השחיתות הן בדרג הניהולי והפקידותי. די להזכיר את מה שהתרחש בחברת החשמל בפרשת השוחד מחברת סימנס, שבה לא היתה שום מעורבות מצד הדרג הפוליטי. כך גם היה בפרשה שהתגלתה בשעתו ברשות המסים, בפרשת רונאל פישר שבה הורשע קצין המשטרה ערן מלכה, ובשורה של פרשיות נוספות.
יש לנו גם ניסיון במינויים בשירות הממשלתי והציבורי הנעשים כמעט כולם על ידי הדרגים המקצועיים ולא על ידי נבחרי ציבור. מה שארע בהליכי המכרז לשירות הציבורי, המתנהל על ידי דרגים מקצועיים, זכה לסיפורי ה"מכרז תפור", שהפכו תופעה נפוצה. בקיצור, למרות התעמולה נגד הפוליטיקאים, אין שום יסוד להניח שהפקידות הבכירה טובה יותר מבחינה מוסרית או מכל בחינה אחרת מנבחרי הציבור. נכון שלפוליטיקאים יש אינטרסים פוליטיים, וקיים חשש שהם יושפעו על ידם, אך גם הפקידות הבכירה ו"שומרי הסף" אינם נקיים מאינטרסים, אף אם אינטרסים אלה אינם פוליטיים-מפלגתיים. גם להם יש קרובי משפחה, ידידים וחברים שהם עשויים לרצות לסייע להם, גם להם יש לעיתים רצון לצבור כוח, ולא כולם מתנזרים מכסף.
רק לאחרונה נחשף הציבור למלחמה שניהל ארגון הפרקליטים ("שומרי הסף") נגד מערך הביקורת, והסתבר שאין הם שונים במהותם מכל ארגון עובדים הנהנה מכוח מונופוליסטי. ומה בדבר היועץ המשפטי עצמו? בשלב הראשון נקבע שהוא פטור בכלל ממנגנון הביקורת. משהתקבלה בעניין החקיקה בכנסת, התברר שהביקורת על היועץ אמנם קיימת, אך היא סורסה כמעט לחלוטין. מינוי נציב התלונות טעון הסכמת היועץ (המבוקר), זאת בצד הכלים שנותרו לו להכביד על עבודת נציב התלונות. האמנם כל זה פרי שיקולים ענייניים?
חקירות נגד ראשי ערים, דוגמת החקירה נגד ראש עיריית נתניה מרים פיירברג, מתנהלות בנמרצות מרשימה (אגב, למה צריך היה לעצור אותה), והכל כמובן בתקשורת. כדאי להשוות נמרצות זו לרפיסות ולשקט התקשורתי שבהם התנהלה החקירה בחשדות החמורים אודות מה שהתרחש בפרקליטות תל-אביב בתקופת כהונתה של רות דוד, חקירה שנסגרה בחוות דעת לא מרשימה של היועץ מנדלבליט.
המאבק בשחיתות אינו פשוט. ברור רק שהעברת סמכויות מדרג נבחר, שחייב דין וחשבון לציבור, לדרג ממונה ("דרג מקצועי", "שומרי סף") לא תתרום לכך, וכל הסיכויים שהמצב רק יוחמר. שיפור משמעותי יושג על ידי צמצום המחסומים, הסחבת והבירוקרטיה. השחיתות תצטמצם אם האזרח, הקבלן והאדריכל ידעו שרישיון בנייה, התואם את התב"ע, יינתן ללא קושי תוך חודש-חודשים. מנגד, אם יתברר שהעניין נמשך שנים ובכל פעם צץ מכשול חדש, יסיקו שאין ברירה אלא לפנות למתווכים שימצאו דרכים כשרות ואולי פחות כשרות להשיג את מה שאינטרס המדינה מחייב שיינתן להם.