מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 17.12.2015
באוגוסט השנה דחה בג"ץ עתירה שדרשה מראש הממשלה לפטר את השר דרעי בשל הרשעתו בעבירות שבוצעו לפני למעלה מעשרים שנה, שבגינן נדון למאסר אותו סיים לרצות לפני כ-13 שנים. נדחתה גם עתירה לדיון נוסף על החלטה זו. לפני כחודש נדחתה עתירה נגד מינוי של גלנט לשר הבינוי בשל מעשיו ב"פרשת הקרקעות".
הנושא נפתח לפני למעלה מ-20 שנה כאשר בג"ץ פסל, במרץ 1993, את מינוי של יוסי גינוסר לתפקיד מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון בשל חלקו בפרשת קו 300. כחצי שנה לאחר מכן גלש הנושא לנבחרי ציבור המכהנים כשרים בממשלה. בג"ץ, בהרכב של חמישה שופטים, החליט שראש הממשלה יצחק רבין חייב לפטר את השר דרעי ואת סגן השר פנחסי בשל כתבי האישום שהוכנו נגדם. היה זה חידוש מהפכני, שכן בעבר כיהן בממשלה השר אהרן אבוחצירא, שהוגש נגדו כתב אישום, ואיש לא העלה על הדעת שיש לפטרו או שעליו להתפטר (הוא עשה זאת רק לאחר הרשעתו).
בשנים שחלפו מאז הוגשו אין ספור עתירות נגד מינויים בשירות הציבורי בנימוק של "חוסר סבירות", והגיע הזמן לחשבון נפש. מה היתה התועלת – היינו כמה מינויים לא ראויים נפסלו, ומן הצד האחר מה היה המחיר – כמה מינויים ראויים נמנעו מחמת חטטנות יתר בעברו הרחוק של אדם? האם השירות הציבורי והמשילות השתפרו או שמא התדרדרו? וכיצד השפיעה המעורבות המשפטית על האווירה הציבורית סביב הליכי המינויים? לכל אלה מצטרף המאמץ השיפוטי האדיר שהושקע בעשרות פסקי דין, הבאים בסופו של דבר על חשבון זמנו של בית המשפט ויכולתו לטפל בבעיות יום-יום של האזרח.
בנושא זה ניתן להבחין בין מינויים לתפקיד שרים בממשלה למינויים בכירים אחרים. מינוי שרים בממשלה, העומדים בדרישת הכשירות, הוא עניין פוליטי. בתור שכזה הוא בלתי שפיט ומעורבות בית המשפט בנושא זה משיקולי "חוסר סבירות" פוגעת בהפרדת הרשויות. ואכן, מאז שהחל בג"ץ לעסוק בנושא נדחו כל העתירות נגד מינויי שרים, מלבד השתיים הראשונות. דרעי ופנחסי הם חברי הממשלה היחידים עד היום שבית המשפט פעל להדחתם. צריך אפוא לקוות שפסק דין גלנט יסתום את הגולל על ההתדיינות בנושא.
עם זאת ראוי להפנות תשומת לב לפסק דין זה, מחמת קרן האור שיש בו לעניין המינויים בשירות הציבורי בכלל ולעודף המשפטנות שאנו לוקים בה בהקשרים רבים נוספים. המאפיין את "המשפטנות הפוסלת", המשאירה טעם מר, היא ההתמקדות בנקודה שלילית כשלהי בעברו של אדם ובשאלה אם יש בה כדי לפסלו. אבל החיים הם מגוונים ומורכבים, ויש נזק רב בנטייה להתמקד בשלילה ולשכוח את החיוב. לפיכך יש חשיבות מיוחדת לדברי השופט חנן מלצר בעניין גלנט שלפיהם: "הרבב שדבק, לכאורה, בהתנהגותו של גלנט במסגרת "פרשת הקרקעות", איננו יכול לבטל את המעלות וההישגים שיש לזקוף לזכותו בשל תרומתו הניכרת לביטחון המדינה, במשך עשרות שנות שירותו בצה"ל …בעת מינוי ציבורי … יש להפעיל מבט הרבה יותר רחב ולבחון את כלל הנסיבות ולקחת בחשבון את מכלול פעילותו של האדם במהלך חייו, על האורות והצללים שבהם." דברים אלה, החורגים מפרשת מינויי שרים, מן הראוי שיחלחלו לתחום המינויים בכלל ולתחומים נוספים בחיים הציבוריים.