מאמר זה התפרסם במעריב בתאריך 5.4.2021
לקריאת המאמר במעריב בטאב נפרד
במסגרת המהפכה המשפטית, אישר בית המשפט העליון למפלגות הערביות, הדוגלות באג'נדה הלאומית הפלסטינית, להתמודד בבחירות לכנסת. המפלגות הערביות שנבחרו, ובהן מפלגת בל"ד ומנהיגה עזמי בשארה, הציבו במקום הראשון את האינטרס הלאומי הפלסטיני, ובעקבות זאת נותרו מחוץ למשחק הפוליטי בכנסת, והיה מוסכם למעשה על כל המפלגות הציוניות שאין להביאן בחשבון בכל הנוגע להרכבת הממשלה ולשאלות היסוד שישראל ניצבת בפניהן. הציבור הערבי בארץ חש בכך והעניין שלו בבחירות לכנסת נותר נמוך.
התמונה השתנתה בעקבות ההכשר שהעניק בנימין נתניהו למפלגת רע"מ ולמנהיגה, מנסור עבאס, שבחר לשים את האינטרס של ערביי ישראל בראש מעייניו. וכעת עשויות המפלגות הערביות, הזוכות להתעניינות תקשורתית אדירה, לשמש לשון מאזניים בכנסת. לכך עשויה להיות השפעה דרמטית בטווח הארוך.
אפשרות אחת היא שכעת תגדל התעניינותם של ערביי ישראל בבחירות לכנסת ויחול גידול באחוזי הצבעתם. ואם אחוזי ההצבעה בציבור הערבי ישתוו לאלה שבציבור היהודי, עשויות המפלגות הערביות לזכות בכ־20 מנדטים, ואולי למעלה מזה. להתפתחות כזו יש גם היבט חיובי, שיתחזק אם תחול התמתנות ביחסם של נבחרי הציבור הערבי למדינת ישראל כמדינה יהודית. עם זאת, ניתן רק לתאר מה יהיו ההשלכות של שינוי כזה בהרכב הכנסת על הממשלה ועל החקיקה בכנסת.
בכך יגדל גם הסיכוי שמפלגות הערביות יהוו לשון מאזניים גם בעתיד. התפתחותן של המפלגות החרדיות והגידול בכוחן הפוליטי, מאז הפכו לשון מאזניים עם עלייתו של בגין לשלטון בשנת 1977, מלמדת לא מעט. אזכיר שבאותם ימים היו למפלגות החרדיות 5 מנדטים בכנסת. מאז גדל מספר המנדטים שלהן והגיע כיום ל־16. במקביל חל גידול במספר האברכים ובתמיכות במוסדות החרדיים. כעת עשויות המפלגות הערביות לתפוס את מקומם של החרדים כלשון מאזניים, והמשמעות ברורה. מעבר לכך: לאחר מלחמת ששת הימים סיפחה ישראל את מזרח ירושלים. מתגוררים בה מאות אלפי פלסטינים, רבים מהם במעמד של תושבי קבע בישראל. הם זכאים להשתתף בבחירות לעיריית ירושלים, אך עד היום רובם המכריע לא עשה זאת. מה הסיכוי שכעת יחליטו ערביי מזרח ירושלים, בעקבות מנסור עבאס, להשתתף בבחירות העירוניות? אם כך יקרה, יהיה לקול הערבי משקל עצום, אולי מכריע, ואולי אף ייבחר אחד מהם לראשות העיר. שוב, ניתן לראות צד חיובי בהתפתחות כזו, אבל ברור שצביון המדינה עשוי להשתנות.
ועוד עניין. ערביי מזרח ירושלים נמנעו בעבר מבקשת אזרחות ישראלית, אבל לאחרונה יש סימנים לשינוי ובשנה האחרונה קיבלו למעלה מאלף מהם אזרחות ישראלית. ייתכן שמגמה זו תתחזק, וייתכן שהמפלגות הערביות ינצלו את כוחן הפוליטי ויפעילו לחץ כדי שתוענק לערביי מזרח ירושלים אזרחות ישראלית ביתר קלות. ולבסוף, בימין חותרים לסיפוח הגדה או לפחות חלקים נכבדים מתוכה, וממילא עולה שאלה של הענקת אזרחות ישראלית לתושבים הפלסטינים בשטח המסופח. אני מטיל ספק אם מצבנו במישור הבינלאומי יאפשר בכלל סיפוח חד־צדדי, ולדעתי קל וחומר שלא ניתן יהיה לעשות זאת ללא הענקת אזרחות לפלסטינים. כעת מצטרפת לסוגיה הבינלאומית גם העמדה של המפלגות הערביות, שנתניהו העניק להן לגיטימציה מלאה, ולקולן במישור הפנימי יהיה, גם בעניין זה, משקל שונה מבעבר.
וכך, בתוך ים הסתירות שאנו חיים בהן, מתחדד, לאור הדברים הללו, גם הצורך לבחון מצד אחד כיצד משלבים ומקדמים, במסגרת המדינה, את הציבור הערבי החי בתוכנו, ומן הצד האחר, שומרים על אופי המדינה כיהודית ודמוקרטית באמצעות הסדרי שלום והפרדה מהפלסטינים שמחוץ לגבולות המדינה.