הפריימריז במפלגות נועדו לתקן את פגמי השיטה הקודמת, שיטת הועדה המסדרת, ולהבטיח דמוקרטיה פנימית. אולם התברר שהשיטה טומנת בחובה בעיות לא קטנות. את הרכב הרשימה קובעים אלה הרשומים למפלגה, אולם האם אלה הם גם המצביעים למפלגה בבחירות לכנסת? הנתונים מראים שרחוק מכך.
פרסמתי היום ב"ידיעות אחרונות" מאמר בנושא בשם "המתפקד נעלם בקלפי (לחץ לקריאה)". לפני כ-10 שנים פרסמתי רשימה באותו עניין הנושאת כותרת "לשקלל את הקולות (לחץ כאן לקריאה)". ברשימה זו התייחסתי לנתק הקיים בין המתפקדים למפלגה המקיימת בחירות מוקדמות (פריימריז) לבין אלה המצביעים עבורה בקלפי. בין היתר סיפרתי כיצד הוכרעה התחרות במפלגת העבודה, במסגרת הפריימריז של שנת 1999, בין אדיסו מסאלה לסופה לנדובר. באותו מאמר הצעתי לייחס לקולות בפריימריז בכל קלפי משקל יחסי בהתאם למשקל שהיה לאותה קלפי בבחירות הקודמות לכנסת.
בתקופת כהונתי בממשלה העליתי הצעה דומה, שבה הוכנסו שינויים אחדים. המאמר שהתפרסם היום מצביע על כך שבעיית הפריימריז נותרה בעינה ומסופר בו גם מה עלה בגורלה של אותה הצעה.