ארכיון הקטגוריה: הסכסוך הישראלי ערבי

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 4.9.2018
לקריאת צילום של המאמר בטאב נפרד לחץ כאן.
הסכם אוסלו "חוגג" החודש 25 שנים לחתימתו. היה ברור לי, כמו גם לרבים אחרים, שהוא מתכון לאסון. ההסכם החזיר את מנהיג הטרור, ערפאת, למרכז הבמה, עורר גלי טרור שבהם נהרגו יותר מאלף ישראלים ואלפי פלסטינים, והשלום המקווה נראה רחוק כתמיד.
כיצד הגענו בכלל להסכם הזה? להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 20.8.2018
לקריאת צילום של המאמר בטאב נפרד לחץ כאן.
סיסמת בחירות מימים עברו הכריזה ש"נתניהו טוב ליהודים". השאלה אם אכן כך הדבר שנויה במחלוקת. לעומת זאת לא ניתן לחלוק על כך שנתניהו טוב, אפילו טוב מאוד, לחמאס.
ממשלה קודמת בראשות נתניהו העניקה לחמאס עסקה חלומית למען החזרתו של גלעד שליט, שבמסגרתה זכה חמאס בשחרור של יותר מ־1,000 מחבלים, לרבות מחבלים אזרחי ישראל, ששום ממשלה בעבר לא הסכימה לשחררם. ממשלת אולמרט סירבה לחתום על עסקה הרבה פחות קיצונית, אבל כאמור נתניהו טוב לחמאס. יחיא סנוואר, שנידון בישראל לחמישה מאסרי עולם, שוחרר בעסקת שליט והפך מנהיג חמאס בעזה, חב לנתניהו לא מעט והוא בוודאי זוכר אותו לטובה. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 4.6.2018
לקריאת צילום של המאמר בטאב נפרד לחץ כאן.
תוצאות חילופי המהלומות האחרונות בין צה"ל לבין חמאס עגומות למדי מבחינתה של ישראל. ישראל הגיבה לגל ההתקפות על אזרחיה בהפצצה לילית של שורת יעדים ברצועה. איש מאנשי חמאס לא נפגע. חוליות יורי הפצמ”רים של החמאס והג'יהאד האיסלאמי יצאו אף הן ללא פגע. ראש הממשלה סיפר שחמאס ספג מכה קשה. ספק אם הציבור השתכנע בכך. חמאס ודאי סבור אחרת. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות ב-10.12.2017
למאמר התפרסמה גם גירסא באנגלית ב-YNET

הכרזתו של הנשיא טרמפ המכירה בירושלים כבירת ישראל מחזירה אותנו לשאלה מדוע לא זכינו להכרה כזו ב-18 השנים שבין סיום מלחמת העצמאות ועד מלחמת ששת הימים? כידוע בתום מלחמת העצמאות נקבעו גבולות שביתת הנשק, הידועים כגבולות הקו הירוק. ירושלים המערבית נכללה בתחומה של ישראל ואילו ירושלים המזרחית בתחומה של ירדן. מדוע אם כן הכיר העולם כולו בשליטת ישראל בירושלים המערבית, אך לא היה מוכן להכיר בה כבירת מדינת ישראל? להמשיך לקרוא ←

המאמר פורסם בידיעות אחרונות בתאריך 11.6.2017
במלחמת העצמאות ברחו מתחום מדינת ישראל כ־650 אלף ערבים. חלקם גורשו בידי צה"ל, אולם רובם עשו זאת בעידוד מנהיגיהם או מחמת הפחד שנפל עליהם (הם ידעו היטב מה קורה ליהודים הנופלים בידי חברי הכנופיות הערביות). עם זאת, ערבים רבים נשארו בישראל, חלק מהבורחים חזרו, וישראל גם הסכימה בעבר לשובם של פליטים אחדים. לפי נתוני הלמ”ס, בערב יום העצמאות האחרון נאמדה האוכלוסייה הערבית בישראל בקרוב ל־1.8 מיליון נפש (כולל בירושלים), קצת יותר מ-20% מכלל תושבי ישראל. להמשיך לקרוא ←

החלטה 2334 תיאלץ את ישראל לבחור בין כמה אפשרויות גרועות, אך האפשרות הכי פחות גרועה עדיין מגולמת בפתרון שתי המדינות.
ישראל נחלה את המפלה הדפלומטית הקשה בתולדותיה. החלטת מועצת הבטחון נגדה התקבלה ברוב של 14 קולות ונמנעת אחת. לא נמצאה ולו מדינה אחת שתתמוך בישראל. היה כמובן צפוי שמדינות דוגמת מלזיה וונצואלה יצביעו נגדנו, אבל מה קרה למדינות הדמוקרטיות – בריטניה המונהגת על ידי ממשלה שמרנית, צרפת, ספרד, וניו-זילנד? כיצד הן הפנו לנו, "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", עורף? מתברר אפוא שגם המועדון שאליו אנו רוצים להשתייך, מועדון המדינות הדמוקרטיות, נגדנו. הפכנו לחברים מוקצים בו. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות וב-YNET בתאריך 30.11.2015
המלחמה בסוריה אינה מלחמת הטובים נגד הרעים. זוהי מלחמה של רוע ברוע, ולא קל להחליט מי מהצדדים גרוע יותר. אסד טבח בבני עמו והפך מיליונים מהם לפליטים. הלוחמים נגדו הם ארגוני טרור, בהם שלוחות של אל-קאעידה ודאעש, שאינם גרועים פחות ממנו ומתומכיו. להמשיך לקרוא ←

בטכס סיום לימודי בוגר בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה לא נגנו את "התקווה". אם הסיבה להוצאת ההמנון מהטכס נעוצה בכך שהדבר פוגע בחלק מהסטודנטים הערבים, זו התפתחות שאין להשלים עימה. מדינת ישראל איננה צריכה לשנות את סמלי המדינה כדי לרצות את אלה שלפי השקפתם מדינת ישראל, כפי שקמה, לרבות חוק השבות שבה, היא מדינה לא חוקית, שכולה עוול.
נקודת אור בפרשה זו היא העובדה שמרבית המרצים בפקולטות למשפטים לא חתמו על עצומת התמיכה בעמיתיהם בחיפה. לבסוף עולה השאלה מה יקרה אם בית המשפט העליון יפסוק בשאלת זכותם של הפלשתינים לממש את זכות השיבה באמצעות נישואין, ואם כך יקרה עד מתי ימשיכו לנגן אצלנו את "התקווה"? המאמר המלא התפרסם היום (5.7.2011) בידיעות אחרונות. להמשיך לקרוא ←