מאמר זה התפרסם בנוסח דומה בכלכליסט ב-26.6.2020
יעד של 30% אנרגיה מתחדשת בייצור חשמל בשנת 2030 הוא בר השגה, בניגוד לטענתו של יוסי אריה במאמרו "העתיד על פי משרד האנרגיה – אין חדש תחת השמש". לדוגמא כבר בשנת 2019 ייצרה הוואי – אי אנרגטי דומה לישראל – חשמל סולארי בשיעור של 12.6% ורוח בשיעור של 5.4% – בסה"כ 18% אנרגיה מתחדשת בלתי יציבה, וזאת ללא אגירה.
העולם המערבי עוסק בהפחתת הפליטות מעל לשלושים שנה. הארגון העוסק בכך בחסות האו"ם IPCC נוסד בשנת 1989. אמנת האקלים הראשונה נחתמה ב-1992. אפילו ישראל, קבעה בהחלטת ממשלה בשנת 2002 יעד לייצור חשמל מתחדש של 5% לשנת 2016. בשנים האחרונות חלה האצה משמעותית בהתייחסות העולם לנושא, וגם ישראל, בהתחייבויות הסכם פאריז, קבעה לעצמה ב-2015 יעד צנוע להפחתת פליטות של 7.7 טון פחמן דו חמצני (CO2) לנפש לשנת 2030.
בזכות מדיניות אגרסיבית של משרד האנרגיה – שאר השותפים להתחייבות פעלו פחות – לצמצום זיהום האויר והפליטות, ישראל תעמוד ביעדים. המשרד מצמצם את השימוש בפחם, כדי הפסקתו המוחלטת בשנת 2025, ומגדיל משמעותית את ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. בחמש השנים 2014-2019 ירד זיהום האוויר מייצור חשמל ביותר מ-50%, ופליטות CO2 פחתו, זאת למרות הגידול בצריכת החשמל ב-18%.
בשנים הקרובות יוקמו ברחבי העולם מתקני אגירה בסוללות הקרובים בגדלם למתקני האגירה השאובה שמתוכננים לפעול בארץ. כך למשל ב‑Moss Landing שבקליפורניה יקום עד סוף שנה זו מתקן בהספק 300MW וקיבולת 1,200MWh. מתקנים אלה נבנים תוך פחות משנה והם בעלי טביעת רגל קטנה בשטח. מחירי האגירה בסוללות ירדו בעשור האחרון בשיעור של יותר מ‑20% בשנה – 85% במצטבר. תחזית שמרנית של המשך ירידת מחירים בשיעור של 5% בשנה מביאה לירידת מחירים נוספת בעשור הקרוב בשיעור של יותר מ-60%. סביר לכן להניח, שנראה מתקנים רבים מאוד בגדלים האלה לפחות כבר בעתיד הקרוב.
על פי מודלים שונים – של חברת החשמל, רשות החשמל, ומשרד האנרגיה – ניתן להגיע ל-30% אנרגיה מתחדשת בחשמל תוך שימוש במתקני האגירה השאובה כגון במעלה גלבוע ובכוכב הירדן ובתוספת אגירה בסוללת שתכפיל את יכולת האגירה שלהם – כאמור זה אפשרי אף היום. לטענה של מר אריה כי התכנית "מבוססת על … הנחות יסוד מוטעות", אין בסיס.
מר אריה קובל על הפגיעה בחברות האנרגיה הקונבנציונליות מעצם פרסום התכנית. אולם הפגיעה הצפויה בהן נובעת מהשינוי המהותי העובר על משק האנרגיה בעולם ובישראל, ולא מתכניות הממשלה. על החברות לבחון את תכניותיהן לעשור הקרוב, ולהתאימן למציאות המשתנה. משרד האנרגיה מעודד את החברות לפעול בכיוון זה, ורואה בהן שחקן פוטנציאלי משמעותי. המשרד מסבסד הקמה של 54 עמדות טעינה מהירה לרכבים חשמליים בתחנות הדלק המסורתיות בסכום של 8.6 מליוני שקלים.
בניגוד למר אריה, משרד האנרגיה אינו קובע מראש מה הטכנולוגיה הצפויה להוביל את מהפכת האנרגיה. המשרד מקדם שימוש בסוללות, אך גם שימוש במימן כאופציה לאגירת אנרגיה. בימים אלה תומך המשרד ב‑3 מליון שקלים בחברת סונול במיזם להקמת תחנת תדלוק במימן. יש לזכור, כי מימן משמש לאגירת אנרגיה ואינו מקור עצמאי. את המימן יש לייצר ממקורות מתחדשים, שכן מקורות קונבנציונליים למימן כרוכים בפליטה גבוהה מאוד. השימוש במימן עדיין יקר, ולשימושים רבים קיימות אלטרנטיבות זולות יותר. מדיניות המשרד היא לקדם מגוון של טכנולוגיות וליישם את הטובות על פי מבחן כלכלי ויישומי.
יחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה פועלת בשיתוף פעולה עם חברות אנרגיה מסורתיות, הרואות חשיבות בחדשנות, ואני תקווה כי חברות נוספות יצטרפו וישקיעו במיזמים חדשניים הקשורים בשינוי שעובר משק האנרגיה, כך שהן תהיינה שותפות מרכזיות במשק גם בעתיד.