מאמר זה פורסם בידיעות אחרונות בשם "לא השופט יחליט" בתאריך 25.5.2015
לקראת הדיון בבג"ץ בעניין מינוי השרים דרעי וגלנט.
יש להצטער על כך שראש הממשלה לא צירף את צחי הנגבי לממשלתו. אילו עשה זאת, היינו זוכים לבג"ץ מלומד המשתרע על עשרות עמודים בשאלה אם המינוי תקף. כעת עלינו להסתפק בשני פסקי דין בלבד, לגבי גלנט ודרעי.
שורש הבעיה נעוץ בכך שבג"ץ לא השלים עם חקיקה סבירה והגיונית של הכנסת שקבעה כללים ברורים בדבר כשירות למינוי שרים ובדבר הפסקת כהונתם. בסדרת בג"צים, עוקפי חוק יסוד, "חוקק" בג"ץ חוקים משלו, שיצרו ערפול ובלבול, והעבירו את הנושא הפוליטי הזה לתחום שיקול הדעת השיפוטי, המחייב "איזון" בין אין ספור שיקולים הכוללים מעשים המיוחסים למועמד וכוללים לא רק לעבירות פליליות אלא גם להתנהגות לא מוסרית, התבטאויות בלתי נאותות, ביקורת שמתח עליו שופט, יועץ משפטי או מבקר כלשהו, משך הזמן שחלף מאז האירועים הללו, מידת חיוניותו לתפקיד, ועוד.
אין אפוא תימה שחוות דעת היועץ המשפטי בעניין דרעי משתרעת על יותר מ-20 עמודים, ומסקנתה נותרה מעורפלת. מצד אחד, כך נאמר, "ניתן לפרש את הדין הקיים ככזה שאיננו מציב מניעה משפטית למינויו של דרעי לשר בממשלה", מהצד האחר "מדובר בהחלטה המעוררת קשיים משפטיים", וההגנה המשפטית על מינויו "עלולה להיות מוקשית".
הרשעתו העיקרית של דרעי (שספיקות לגביה נותרו בעינן) היתה בשנת 2000, וזאת בשל מעשים שלפי המיוחס לו הסתיימו ב-1990, כלומר לפני כ-25 שנה. לפי ס' 13 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, הרשעותיו התיישנו נוכח הזמן שחלף מאז סיום מאסרו. וס' 19 לחוק זה קובע כי "מידע על הרשעה שהתיישנה לא יובא בחשבון בין שיקוליו של מי שהיה זכאי לקבלו אילולא ההתיישנות." נוכח הוראה זו קשה לראות כיצד השאלה בכלל מתעוררת היום.
דרעי נבחר לכנסת כשהוא עומד בראש מפלגה. כידוע, בבחירות מייחס הציבור לאישיותו של מנהיג מפלגה משקל נכבד ובוחריו בוודאי שואפים לכך שייטול חלק בשלטון. והנה מסתבר שהמפלגה שדרעי עומד בראשה זכתה ליותר קולות ממר"ץ – המפלגה המזוהה ביותר בתמיכתה הנמרצת בעליון ובפסיקתו. הטענה שמינויו יפגע באמון הציבור נשמעת בנסיבות אלה חלולה במקצת.
לכך ניתן להוסיף שהניסיון ההיסטורי מגלה שהמערכת המשפטית מוטטה לא אחת את שלטון השמאל והמרכז (כך היה בממשלת רבין הראשונה ופרשת דולרים שלו, וכך ארע לממשלת אולמרט). בג"ץ ערער לחלוטין גם את ממשלת רבין השניה כאשר גרם בשנת 1993 לפרישתו של דרעי ממנה בשל כתב האישום שהוגש נגדו. קשה להניח שבג"ץ יעשה זאת לממשלת ימין. מערכת המשפט מציקה לא פעם לימין, אולם היא מקפידה שלא להפילו. כל זה איננו גורע מהחיבה המצויה בשמאל למערכת המשפט, וכבר נאמר במקורותינו: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב.
מותר שלא לסמוך על הרקע ההיסטורי, מה גם שפסיקת בג"ץ מי ישורנה. לפיכך ראוי היה שהיועץ המשפטי יפנה את תשומת לב הממשלה לאפשרויות העומדות בפניה, לרבות בתחום החקיקה. בשנת 2008 הוכן במשרד המשפטים לפי הוראותי, בימים שבהם כיהנתי כשר משפטים, תזכיר הצעת חוק יסוד: השפיטה (תיקון – שפיטות). התזכיר עוסק ב"חוסר שפיטות" ומוצע בו לקבוע כי בית משפט לא ידון בכל נושא אשר בהתאם לאופי הדומיננטי שלו איננו מתאים להכרעה שיפוטית. בקטגוריה זו נכללים עניינים פוליטיים, ובתזכיר אף נאמר מפורשות שבית משפט לא יחליט בעניין מינוי או העברה מכהונה של שר או סגן שר העומדים בתנאי הכשירות. כל שנדרש הוא אפוא להעביר את התזכיר כחוק, וכך לחסוך מאות עמודי פסקי דין, וגם חוות דעת מורכבות של היועץ המשפטי. את האנרגיה המשפטית שתיחסך בדרך זו ניתן יהיה להפנות לנושאים הנמצאים בתחום המשפט, דוגמת זכויות אדם ומשפטים אזרחיים ופליליים.