גבולות השוחד

פורסם בקטגוריה בלוג, משפט, פוליטיקה.

פורסם בשינויים קלים בידיעות אחרונות ב-30.4.2015
כל מו"מ קואליציוני כולל דרישה לתפקידים שיש להם היבט כלכלי והיבט של סמכות ויוקרה. באופן טכני, כל ההסכמים הללו נכנסים להגדרת השוחד.
הרשעתו של שמעון גפסו, ראש עיריית נצרת עילית מעוררת שאלות סבוכות הנוגעות לשימוש בעבירת השוחד בהקשר הפוליטי. עבירת השוחד היא ברורה, חדה וחמורה במקרה הטיפוסי, שבו משלשל איש ציבור לכיסו כספים שניתנו לו תמורת שירות שהעניק במסגרת תפקידו הציבורי (למשל, מתן רישיון). במסגרת החשש התמידי מפני שחיתות הורחבה עבירת השוחד על ידי המחוקק ובתי המשפט כאחד באופן שהיא חלה לא רק על קבלת כספים אלא על כל טובת הנאה, והיא חלה גם כאשר איש הציבור לא מקבל אותה לעצמו, אלא שהוא פועל על מנת שהיא תינתן לצד שלישי.
המתלונן נגד גפסו היה חבר במועצת בנצרת עילית. גרושתו ואם ילדיו הועסקה כמנהלת אירועים בקאנטרי קלאב של החברה הכלכלית של העיריה. גפסו טען שמינויה לעבודה זו היה פוליטי, וכי היה צורך לייעל את החברה הכלכלית ובמסגרת זו לפטר את גרושתו של המתלונן, טענות שהוכחשו, והשופט לא הכריע בהן, בנימוק שהן בלתי רלבנטיות. לגופו של עניין קבע השופט שנוצר קשר בין ההצעה שלפיה יתפטר המתלונן ממועצת העיר לבין ההבטחה שבמקרה כזה לא תפוטר העובדת, וכי הדרישה להתפטרות המתלונן היא בגדר דרישה לטובת הנאה, ובכך נעברה עבירת השוחד. החלתה של עבירת השוחד בנסיבות אלה מעלה שאלה בשורה של מצבים. אתייחס לאחדים מהם.
נניח שמפלגה פלונית מודיעה לראש הממשלה שהיא תתמוך בהצעת התקציב בתנאי שתתקבל דרישה כספית, שהיא מעלה. הדרישה יכולה להתייחס לחתך רחב של האוכלוסיה (תוספת לקצבת ילדים או לקצבת זקנה) או למגזר מסוים (למשל, תלמידי ישיבות או המגזר החקלאי). באופן טכני המקרה נכלל בהגדרת השוחד. חברי הכנסת של אותה מפלגה פעלו במסגרת תפקידם הציבורי (הצבעה בכנסת) וקיבלו תמורת זו העברת כספים לקבוצה מסוימת. זו "טובת הנאה", גם אם אין מניבה לחברי הכנסת של אותה מפלגה (לפחות לא במישרין) יתרון כלכלי כלשהו. עד היום איש לא העלה על הדעת שמקרה מעין זה, שבווריאציה זו או אחרת, הוא מעשה של יום יום בפוליטיקה, מהווה שוחד.
השלב הבא מתייחס לחלוקת משרות. כאן טובת ההנאה האישית ברורה. כל משא ומתן קואליציוני כולל דרישה לתפקידים (שרים, ראשי ועדות ועוד) שיש להם היבט כלכלי ובוודאי היבט של סמכות ויוקרה. ושוב, באופן טכני, כל ההסכמים הללו נכנסים להגדרת השוחד (טובת הנאה תמורת פעולה במסגרת תפקיד ציבורי – היינו תמיכה בממשלה). ישנם כמובן מקרים צורמים. בשנת 2011 התפלגו ממפלגת העבודה 5 חברי כנסת בראשות אהוד ברק והפכו לסיעת העצמאות. הליכוד בראשות נתניהו העניק לקבוצה זו מחיר מופקע שכלל לא פחות מ-4 שרים. ניתן לכנות זאת "שחיתות", אך איש שלא העלה על הדעת שיש מקום לעבירת שוחד, שכן הדבר היה מעורר את השאלה כיצד ניתן להבחין בין הענקת 4 משרות שרים להענקת משרה אחת, כאשר כל המקרים הללו נכללים באופן טכני בהגדרת השוחד.
ומה בדבר פיטורין? ובכן בממשלת רבין, שקמה בשנת 1992 (היתה זו הממשלה שכרתה את הסכמי אוסלו) מונתה שולמית אלוני, מנהיגת מר"צ לשרת החינוך והתרבות. אולם פרצו מחלוקות בינה לבין ש"ס שדרשה, כתנאי להמשך השתתפותה בקואליציה, שאלוני תועבר מתפקידה, והיא הסכימה לכך למען תהליך השלום. במקומה מונה אמנון רובינשטיין לתפקיד שר החינוך. כיצד נסווג את המהלך הזה?
ומה בדבר "דיל" בוועדה לבחירת שופטים. נניח ש40% מחברי הוועדה תומכים בבחירת פלוני ו-40% אחרים בבחירתו של אלמוני. מושג הסדר שלפיו תומכות שתי הקבוצות תומכות הן בפלוני והן באלמוני. האם ניתן להחיל את הגדרת השוחד על הסדר זה?
העונש שהוטל על גפסו הוא קל מאוד ביחס למקובל לגבי עבירת שוחד. השופט נימק זאת בשיהוי של הפרקליטות. שיהוי כזה אכן מהווה פגיעה בזכות יסוד של הנאשם ומצדיק הקלה. אך יתכן מאוד שהגורם האמיתי להקלה זו הוא שמדובר במשא ומתן פוליטי, מהסוג שאיננו שונה באופן מהותי ממה שמתרחש במישור הממלכתי ושעד היום איש לא העלה על הדעת שמדובר בשוחד פלילי.

הוספת תגובה