ארכיון הקטגוריה: משפט

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות תחת הכותרת פתרון אפשרי, בלי בג"ץ ב-17.9.2017
(לצפיה בצילום המאמר לחץ כאן)
סדרת פסקי הדין שניתנה לאחרונה בבג”ץ מעוררת מחדש שאלות של יחסי דת ומדינה ומנגנוני הכפייה הכרוכים בהם. בנושאים אלה חשוב להבחין מהו נושא הכפייה ומי נתון לה.
סוג אחד הוא כפייה דתית על החילונים ועל המסורתיים. לקטגוריה זו שייכים, למשל, המונופול הדתי על נישואין וגירושין והיעדר נישואין אזרחיים, מניעת תחבורה ציבורית בשבת, מתן מונופול לרבנות הראשית בתחום הכשרות (אגב, תוך הפרת הסטטוס־קוו), מניעת עבודות על תוואי הרכבת בשבת, מניעת תפילה רפורמית בכותל, ועוד ועוד. חלק גדול מההערצה שבג”ץ זכה לה נעוץ בכך שפעל לצמצום סוג זה של כפייה ולעקיפתו בדרכים שונות. פסיקת בג”ץ המאפשרת עקיפה חלקית של מונופול הרבנות הראשית בתחום הכשרות באמצעות השגחה פרטית שייכת לקטגוריה זו ויש לברך עליה. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 24.6.2017 תחת השם שבירת כלים.
זה שנים סובלת הפרקליטות מתרבות ארגונית לקויה והרושם הוא שהיא מידרדרת במדרון תלול. די להזכיר את פרשת פרקליטת המחוז לשעבר רות דוד והדרך שבה מומסה חקירת החשדות הכבדים בדבר מה שהתרחש בתקופתה, את המאבק "המוצלח" נגד מערך הביקורת על הפרקליטות (בראשות השופטת הילה גרסטל), את ניסיון ההתערבות בתצהיר של מנהל המכון לרפואה משפטית והחסינות שניתנה לאחראים על כך. ולא אמנה פרשיות של הסתרת חומרים מהסנגוריה, חקירות סרק ועוד.
ובכל זאת, מה שהתרחש לאחרונה בעניינו של אהוד אולמרט שובר לא מעט מהשיאים הקודמים. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם ב-Ynet בתאריך 23.5.2017
לאחרונה פורסם מחקר סטטיסטי שנעשה על ידי פרופ' גד ברזילי, פרופ' אסף מידני ומעוז רוזנטל הבוחן ומדרג את האקטיביזם השיפוטי של למעלה מ-30 משופטי בית המשפט העליון על פי קנה המידה של קבלה או דחיית עתירות שהוגשו כנגד הממשלה. ההנחה היא כנראה ששופט שקיבל אחוז גבוה מהעתירות נגד הממשלה הוא "אקטיביסטי", ואילו שופט שקיבל אחוז נמוך יותר מהעתירות נגד הממשלה הוא פחות "אקטיביסטי". להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 29.11.2016
כמו כן התפרסם מאמר זה באנגלית באתר YNET בתאריך 30.11.2016
בג"ץ בהרכב בראשות הנשיאה מרים נאור עסק בלהט בעתירתן של חברות כנסת ממרצ נגד מינויו של אייל קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי. בעתירה יוחסו לקרים התבטאויות לא ראויות כלפי נשים והומוסקסואלים, ונשיאת העלין צוטטה באומרה במסגרת הדיון "אנחנו רוצים לשמוע מה יש לו לומר. מה הייתה עמדתו אז, מה עמדתו כיום, אם הוא חזר בו".
קרים נדרש, אפוא, להגיש תצהיר ולהסביר בשבועה את עמדותיו, לספר לבג"ץ מה דעתו, מהן השקפותיו, ואז יוחלט אם הוא ראוי לכהן בתפקידו. בינתיים הוא עשה זאת, העותרות הכריזו שהעתירה השיגה את מטרתה וויתרו על המשך הדיון. בהחלטה המדיפה שביעות רצון ואולי אף גאווה על ההישג, ובצירוף נזיפה קלה, החליטה נשיאת העליון על מחיקת העתירה "לאור דבריו הברורים" של קרים ואיחלה לו הצלחה בתפקיד "לתפארת מדינת ישראל". להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם ב-YNET בתאריך 6.11.2016

במצב הנוכחי ולאחר שעברנו לשיטת הרוב המיוחד ראוי להתמיד בה לפחות פרק זמן נוסף, בתנאי שהדבר מעשי. אבל אם יסתבר שהיא מובילה למבוי סתום, כך שלא ניתן למנות שופטים – לא יהיה מנוס מחזרה לשיטת הרוב הרגיל להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 5.9.2016
העובדה שאופיר, בנו של פואד בן־אליעזר, לא הגיע ארצה ללוויית אביו האירה נקודה חשוכה – אחת מרבות – במשפט הפלילי הישראלי. אופיר, התברר, מבוקש לחקירה בישראל. אם כך, מה הבעיה? כידוע, אין קושי לחקור אותו בארה"ב, ובפועל אופיר גם נחקר במדינה זו, ואם יחפצו החוקרים הישראלים אפשר שיינתן להם אישור לחקור אותו שם שוב.
אבל נראה שאין למשטרה עניין מיוחד בחקירה בארה"ב. היא חפצה לחקור את אופיר דווקא בארץ, משום שאין דומה חקירה בישראל לחקירה בארה"ב. ארה"ב רחוקה מלהיות מופת בכל הנוגע לענישה בפלילים ולנעשה בבתי הסוהר שלה, אבל זכויות חשודים ונאשמים נשמרות בה – אדם זכאי שלא להפליל את עצמו ולחשודים עומדת זכות השתיקה. ואכן, חקירתו של אופיר בן־אליעזר בארה”ב התנהלה בנוכחות עורך דינו, שאף ייעץ לו שלא לענות על שורה של שאלות.
לעומת ארה"ב, ישראל היא גן עדן לחוקרים וסיוט לנחקרים. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 29.2.2016
בתי המשפט נוהגים, כמעט ללא יוצא מהכלל, לאשר הסכמי טיעון ללא סייג. אולם דווקא בהסדר הטיעון עם אהוד אולמרט לאחרונה מצא השופט לנכון לקבוע, בניגוד למוסכם, שתקופת המאסר שנקבעה לא תהיה כולה חופפת לעונש שנגזר עליו בתיק אחר, כך שיתווסף חודש לתקופת מאסרו. אם השופט ציפה לתשואות על החלטתו הבלתי סבירה – התברר שטעה. להמשיך לקרוא ←

מאמר זה התפרסם בידיעות אחרונות בתאריך 21.1.2016
הנוהג של שחרור ממאסר לאחר ריצוי שני־שליש מהתקופה שנגזרה על האסיר מושתת בעיקרו על התנהגותו הטובה בתקופת מאסרו, כדי לעודד התנהגות שכזו ולהקל על השלטונות לקיים משמעת בין כותלי בית־הכלא. לכן גם זכה ההליך לכינוי "ניכוי שליש בשל התנהגות טובה". לכך הצטרף שיקול נוסף, והוא מידת המסוכנות של הנאשם – שכן אין זה סביר לשחרר מחבלים או חברים בארגון פשיעה, כאשר קיים סיכון שלאחר שחרורם ימשיכו במעלליהם.
בשנים שלאחר קום המדינה, כאשר שררה אצלנו גישה ליברלית במשפט הפלילי, דחה בית־המשפט העליון ניסיונות למנוע שחרור מוקדם מנימוקים נוספים, דוגמת "חומרת העבירה". הטעם ברור: חומרת העבירה אמורה להשתקף בעונש כבד יותר שמטיל בית־המשפט, כאשר הוא חורץ את הדין, ואין הצדקה להביא גורם זה בחשבון פעם שניה כאשר דנים בשחרור אסיר שריצה שני־שליש מהעונש שהוטל עליו. להמשיך לקרוא ←

המאמר פורסם בשינויים אחדים ב"עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין.
השופט גרוניס הוא במובנים אחדים ממשיכם של השופטים הדגולים יואל זוסמן ושלמה לוין. הוא הכיר בחשיבותו של הצד הפרוצדוראלי במשפט, והיתה בו צניעות שהקרינה על תפקידו כשופט. הוא הבין את גבולות המשפט והכיר, למשל, בכך שבכל הנוגע לסבירות, אין לבית המשפט יתרון על הממשלה והכנסת. לפיכך עילת ההתערבות של "חוסר סבירות", שתפסה אצלנו את מרכז הבמה, יש לה מקום, אם בכלל, רק בשוליים. להמשיך לקרוא ←